או"ם שמום
מאת: ד"ר יובל לבנת, התכנית לזכויות פליטים באוניברסיטת תל-אביב
ר' טען בפני משרד הפנים שהוא אזרח אריתריאי, וזכאי להגנה מפני החזרה למדינתו. נציבות האו"ם לפליטים, אשר ראיינה אותו, נתנה לפרקליטו ממוקד הסיוע לעובדים זרים מכתב, התומך בעמדתו. משרד הפנים קבע שר' הוא אזרח אתיופיה. בעקבות זאת, הוגשה עתירה לבית המשפט, ולאחרונה הגישה המדינה את תשובתה לעתירה. במסגרת התשובה, כתב נציג הפרקליטות ש"נציבות האו"ם לפליטים הינה גוף הומנאניטרי וולונטרי, אשר יכול להעניק תמיכה וסיוע לנתינים זרים השוהים בישראל", אך לא מעבר לכך, ועל כן אין לייחס חשיבות רבה לחוות הדעת שכתבה הנציבות לתמיכה בבקשת המקלט של ר'.
באופן מעניין, במשך שנים נהגה המדינה לטעון ביחס למומחיותה הרבה של הנציבות. היה זאת בעיקר במקרים בהם הנציבות המליצה שלא להכיר באדם כלשהו כפליט. כך, למשל, טענה הפרקליטות באחד התיקים ש"נוכח המומחיות בתחום זה הקיימת בידי נציבות האו"ם לפליטים, ונוכח הליך הבדיקה המעמיק והיסודי אשר מבוצע על ידה, מתקבלת במרבית המקרים המלצת נציבות האו"ם לפליטים, על ידי הרשויות בישראל".
נציבות האו"ם לפליטים אינה "גוף וולונטרי", והגדרתה ככזו מלמדת על הצורך להעמיק את הידע בדיני פליטים בפרקליטות. כאשר הדבר שירת את המדינה, הפרקליטות אף דאגה לרומם את מומחיותה של הנציבות בפני בתי המשפט. אין פירוש הדבר שמוטלת על מדינת ישראל חובה משפטית לקבל כל המלצה של הנציבות, אך בהחלט מוטלת עליה חובה לשתף פעולה עם הנציבות, ולהתייחס ברצינות מירבית להמלצותיה.
ר' טען בפני משרד הפנים שהוא אזרח אריתריאי, וזכאי להגנה מפני החזרה למדינתו. נציבות האו"ם לפליטים, אשר ראיינה אותו, נתנה לפרקליטו ממוקד הסיוע לעובדים זרים מכתב, התומך בעמדתו. משרד הפנים קבע שר' הוא אזרח אתיופיה. בעקבות זאת, הוגשה עתירה לבית המשפט, ולאחרונה הגישה המדינה את תשובתה לעתירה. במסגרת התשובה, כתב נציג הפרקליטות ש"נציבות האו"ם לפליטים הינה גוף הומנאניטרי וולונטרי, אשר יכול להעניק תמיכה וסיוע לנתינים זרים השוהים בישראל", אך לא מעבר לכך, ועל כן אין לייחס חשיבות רבה לחוות הדעת שכתבה הנציבות לתמיכה בבקשת המקלט של ר'.
כבר בימיה המוקדמים של המדינה, טבע דוד בן גוריון את המנוח "או"ם שמום", שמבטא זלזול בחשיבות המוסדית-פוליטית של גוף ייחודי זה. יש בביטוי זה אף לבטא תחושה של חלקים באוכלוסיה הישראלית, כי מדובר במוסד הנוקט במדיניות לא הוגנת כל פי ישראל, בייחוד בכל הנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני.
תהא העמדה המוסרית והפוליטית כלפי האו"ם בכללותו באשר תהא, וכך גם התבונה – מבחינת יחסי החוץ של ישראל – הטמונה ביחס מזלזל כלפי גופי או"ם במסמכים רשמיים שמוגשים לבית המשפט, הרי שיש לתמוה על הטעות המשפטית שבאה לידי ביטוי בכתב התשובה שניסחה פרקליטות מחוז תל-אביב. נציבות האו"ם לפליטים אינה גוף "וולונטרי". היא הוקמה מכוח החלטה מס' 319(IV) של העצרת הכללית של האו"ם משנת 1949, וסמכויותיה נקבעו ב"חוק משרד נציב האו"ם העליון לפליטים", שאומץ בהחלטה מספר 428(v) של העצרת הכללית של האו"ם משנת 1950. יתירה מכך, סעיף 35 לאמנת הפליטים – מסמך שנתמך בהתלהבות על-ידי מדינת ישראל בזמן ניסוחו וקבלתו – קובע ש"המדינות בעלות האמנה מתחייבות לשתף פעולה עם משרד הנציב העליון לענייני פליטים מטעם ארגון האומות המאוחדות... בביצוע תפקידיו, ובמיוחד יקלו עליו את ביצוע תפקיד ההשגחה על הפעלתן של הוראות אמנה זו". בהמשך, קובע הסעיף שהמדינות החתומות על האמנה מתחייבות לספק לנציבות מידע ונתונים סטטיסטיים בעניין מצבם של פליטים, ביצוע האמנה, וכן חקיקה הנוהגת במדינה ביחס לפליטים. סעיף 2 לפרוטוקול המשלים לאמנה משנת 1967 חוזר על התחייבויות אלה. מדינת ישראל, כידוע, חתמה על האמנה ועל הפרוטוקול המשלים, ואישררה את שניהם. (עוד על סמכויותיה של הנציבות אפשר ללמוד ממאמרו של פרופ' קאלין).
באופן מעניין, במשך שנים נהגה המדינה לטעון ביחס למומחיותה הרבה של הנציבות. היה זאת בעיקר במקרים בהם הנציבות המליצה שלא להכיר באדם כלשהו כפליט. כך, למשל, טענה הפרקליטות באחד התיקים ש"נוכח המומחיות בתחום זה הקיימת בידי נציבות האו"ם לפליטים, ונוכח הליך הבדיקה המעמיק והיסודי אשר מבוצע על ידה, מתקבלת במרבית המקרים המלצת נציבות האו"ם לפליטים, על ידי הרשויות בישראל".
