לכבוד שרת הפנים הבאה
בהצלחה.
הגיגים ללא גבולות על הגירה ועל מהגרים ועל מעמד בישראל
פורסם על ידי Laissez Passer לסה פסה ב- 22:03
תוויות: אזרחות ותושבות, ביורוקרטיה, גירוש, הסדר הכבילה, ילדי מהגרי עבודה, מהגרי עבודה, מעצר, משרד הפנים, עודד ויונתן, פליטים
![]() |
שי לחג. צילום: חגי אלעד |
פורסם על ידי Laissez Passer לסה פסה ב- 16:53
תוויות: ביהמ"ש העליון, הסדר הכבילה, ילדים לא מלווים, מהגרי עבודה, מעצר, משרד הפנים, עודד ויונתן, פליטים, פסיקה
פורסם על ידי Laissez Passer לסה פסה ב- 8:34
תוויות: אזרחות ותושבות, איחוד משפחות, ביהמ"ש העליון, הסדר הכבילה, ילדי מהגרי עבודה, ירושלים המזרחית, עודד ויונתן, פליטים, פסיקה
אדוני יו"ר הכנסת ראובן ריבלין, כבוד שר הרווחה יצחק הרצוג, גברתי חברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס, חברות וחברי הקואליציה. אני רוצה לספר לכם בעד מה הצבעתם שם, השבוע במליאה.
תארו לכם מדינה שבה אסור לעובד לעזוב את מעסיקו. במדינה שכזו עובד שעזב את מעסיקו - משום שהוא לא שילם לו את שכרו או שילם לו שכר נמוך משהובטח לו, משום שמעסיקו פיטר אותו או הלך לעולמו, משום שהעובד בחר לעבוד אצל מעסיק שונה, מיטיב יותר, או מכל טעם אחר - יאבד את מעמדו, ייעצר, ייאסר ויגורש. מפחיד? מדינה שבה זהו החוק היא מדינה חשוכה.
בג"ץ, שקיבל לפני למעלה מארבע שנים את טענות "קו לעובד", מוקד סיוע לעובדים זרים, האגודה לזכויות האזרח בישראל וארגוני זכויות אדם נוספים, שעתרו לביטול נהלי הכבילה של מהגרי עבודה בישראל למעסיקיהם, קבע כי "הסדר הכבילה יצר מעין עבדות בגרסה מודרנית". בפסיקתו קבע בג"ץ, כי ההסדר הפך את העובדים לצמיתים של מעסיקיהם, ופגע בהם כבני אדם. "כיצד זה שבעלי סמכות בארצנו כך רואים לנהוג", תהו שופטי בג"ץ. "כלימה תכסה את פנינו", הוסיפו.
כלימה? אפילו לא סומק על הלחיים. פקידי האוצר, הפנים, התמ"ת והמשפטים אינם יודעים מנוח מאז ניתן פסק הדין, שפסל את נהלי הכבילה. בג"ץ אסר על עבדות באמצעות נהלים? נשוב ונקבע את העבדות בחוק, החליטו, והסתירו אותה היטב בהצעת חוק ההסדרים, שאיש אינו קורא ואינו מבין, תחת הפרק "תעסוקה".
כך לא מעודדים תעסוקה. הרי היינו שם, ואנחנו מכירים היטב את תוצאותיה של הכבילה. העובדים אנוסים לעבוד עבור מעסיקים גם במקרים של פגיעה בזכויותיהם; תנאי העבודה מדרדרים ומגיעים כדי עבדות; ישראלים אינם משתלבים בתחום שבו התנאים הם כאלה; נוצרים גטאות תעסוקה של מהגרי עבודה בלבד, ויש תמריץ להבאת עוד ועוד עובדים תמורת דמי תיווך; והרי על מנת להביא עוד – יש גם לגרש. זו לא תעסוקה לישראלים. זו "דלת מסתובבת" למהגרי עבודה, וזו עבדות.
ובכל זאת, ממשלת ישראל אישרה את תכנית "התעסוקה", ואתם, חברי הקואליציה, הצבעתם כאיש אחד בעד השבת העבדות למדינת ישראל.
ולא רק עבדות אישרתם שם, אלא גם התערבות אלימה ואגרסיבית בזכותן של משפחות לחיים משותפים, ואף זאת בניגוד לפסיקת בג"ץ. את אזרחית ישראלית ובן זוגך, מהגר העבודה, שהה בישראל תקופה מסויימת ללא היתר, משום שמעסיקו לא חידש את אשרתו? את יכולה לשכוח ממנו. ילדים ישראלים שמעמדו של אביהם לא הוארך בשל בעיות ביורוקרטיות? שישארו ללא האב. בן הזוג, האב, ההורה הקשיש – החוצה. גם בעניין זה היו למשרד הפנים בעבר נהלים, ואלה נפסלו על ידי בג"ץ, שקבע שמדיניות שכזו "אינה עולה בקנה אחד עם מושכלות ראשונים במשטר דמוקרטי החרד לזכויות האזרח". בג"ץ אמנם פסל, אבל גם המדיניות הזו שבה, עולה כפורחת, בהצעת חוק ההסדרים – והכל תחת פרק "התעסוקה".
אין כל קשר בין החקיקה עוקפת הבג"ץ הזו לבין תקציב המדינה, וודאי שאין לה דבר עם תעסוקה. חוק ההסדרים אינו תחליף למדיניות הגירה. אם החוק יתקבל הוא יעודד את מדיניות "הדלת המסתובבת", ויחזק את התמריץ להבאת מהגרי עבודה נוספים תמורת דמי תיווך מופקעים. הוא יגרום לניצולם המחפיר של מהגרי עבודה ולפגיעה בכל העובדים בישראל – ישראלים ומהגרים גם יחד. הוא יפגע אנושות ובאופן גורף באזרחים ישראלים ובבני משפחותיהם. כדאי שכל מי שהרימו ידם בעד הצעת חוק ההסדרים, ידעו בעד מה הצביעו.
גרסה דומה של הדברים פורסמה ב-ynet ב-28.10.2010
פורסם על ידי Laissez Passer לסה פסה ב- 15:48
תוויות: איחוד משפחות, ביהמ"ש העליון, הסדר הכבילה, מהגרי עבודה, משרד הפנים, עודד, פסיקה
סדום, ערוץ 1, מבט.
הזוועה מתחילה עם מרב מילר: "קשישה עיוורת בת 80 נותרה לבדה אחרי שהפיליפינית שסעדה אותה ברחה". בכתבה של רועי כ"ץ, בה בכל פעם שמופיעה הקשישה היא מוצגת בכיתוב כ"מלכה, בת 80, הפיליפינית המטפלת בה ברחה", מתברר שהעובדת (סליחה, הפיליפינית) בכלל התפטרה אחרי חמש שנות עבודה (לא שזה משנה). לאחר שהעובדת עזבה, גילתה המשפחה במשרד הפנים שהיא לא יצאה מהארץ, ושמשרד הפנים מתנה קבלת עובדת חדשה מחו"ל ביציאתה של הראשונה. קוראים לזה כבילה, וזה לא חוקי, "מעין עבדות בגרסה מודרנית" כדברי בג"ץ, אבל את כ"ץ זה לא מעניין. כבמודעות wanted מימי אוהל הדוד תום, מופיעה על המסך תמונתה של העובדת, והיא אף מוזכרת בשמה: סלסטה, הפיליפינית שהחליטה אחרי חמש שנים לעזוב את מלכה.
על פי נהלי משרד הפנים, מלכה אינה יכולה לייבא עובדת חדשה מחו"ל, ו"האפשרות היחידה שלה", מסביר כ"ץ, היא למצוא עובדת מתוך מאגר עובדי הסיעוד הזרים שבארץ. אני מוכן לספר לכ"ץ את מה שהממשלה סיפרה זה מכבר לבג"ץ ועל מי שאפשר לפגוש במשרדי קו לעובד ומוקד סיוע לעובדים זרים, כמו גם בכלא: אלפי עובדים בענף הסיעוד, אשר באו לישראל כדין, ואינם מצליחים להשתלב בעבודה, משום שחברות הסיעוד מסרבות לקלוט אותם, ומעדיפות להביא עוד עובדים תמורת דמי תיווך. אבל כ"ץ לא שואל אותי. הוא קונה את מה שמוכרים לו המתווכים. יש מחסור ב"מטפלים זרים" בארץ, כך הוא, ומדובר ב"משימה בלתי אפשרית". "על כל זר מתמודדים חמישה קשישים", הוא משתף בסטטיסטיקה, שלא ברור על מחקר של מי היא מבוססת.
טל, "מנכ"ל חברה לכוח עבודה זר", מספר על התוצאה העגומה של "המחסור" במהגרי עבודה בארץ: "העובדים הזרים מראיינים את המשפחות". רק היום סיפרו לו על עובדת שעברה חמישה מעסיקים, "וכל החמישה חיכו כמה ימים עד שהגברת הזאת תחליט אצל מי לעבוד". בנה של מלכה, יפתח, מסביר עם מה המשפחה נאלצה להתמודד ומדוע לא מצאה מהגרת עבודה שתטפל באם הקשישה: "לרכוש לה ספק אינטרנט כדי שהיא תוכל להתחבר לאינטרנט העובדת הזרה, וכהנה וכהנה דרישות שלא היו מעולם לעובד הזר". המזל היחיד של מלכה, מסכם כ"ץ, שיש לה משפחה תומכת.
פורסם על ידי Laissez Passer לסה פסה ב- 0:23
תוויות: הסדר הכבילה, מהגרי עבודה, משרד הפנים, עודד
מה עושה בית המשפט העליון, כשמתברר לו שלמדינה אין שום כוונה לקיים את פסיקתו? מרים ידיים.
בחודש יולי 2008 הוגשה בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, על מנת שבג"ץ יכפה על המדינה – על משרד הפנים ועל משרד התמ"ת – לקיים את פסק דינו, שקבע שהסדר הכבילה של מהגרי עבודה למעסיקיהם הינו "מעין עבדות בגרסה מודרנית", ולכן אסור. בית המשפט הורה למדינה לגבש הסדרי העסקה חדשים.
מראשית הליך הביזיון הלאתה המדינה בתיאור ההסדרים שאמורים היו לפתור את בעיית הכבילה. בחודש נובמבר 2008 קיבל בית המשפט את עמדת הארגונים העותרים, וקבע שהמדינה מבזה את פסק הדין. בית המשפט מנה את הסדרי ההעסקה החדשים, שאמורים היו להיות מיושמים, והורה למדינה להודיע על מועד להוצאתם של ההסדרים לפועל. או אז חזרה בה המדינה, והודיעה שבעצם "אין כבילה", אף אם לא יוחלו ההסדרים החדשים.
ובית המשפט? הוא החליט שבקשת הבזיון הגיעה לסוף דרכה. זה לא יפה מה שהמדינה עשתה, אבל זה מורכב, יש כאן הרבה עניינים, אין לנו יותר מה לעשות, נקווה לטוב, דלתו של בית המשפט פתוחה לעתירות חדשות אם מתחשק לכם, קחו עשרת אלפים שקלים, ותודה שבאתם. שלום, שלום.
פורסם על ידי Laissez Passer לסה פסה ב- 10:13
תוויות: ביהמ"ש העליון, הסדר הכבילה, מהגרי עבודה, משרד הפנים, עודד ויונתן, פסיקה
השבוע פרסמו קו לעובד, האגודה לזכויות האזרח בישראל, מוקד סיוע לעובדים זרים, רופאים לזכויות אדם, התכנית למשפט ולרווחה באוניברסיטת תל-אביב ומרכז אדוה מסמך בן שבע נקודות. כל עוד ישראל מביאה מהגרי עבודה, רק כך מותר לעשות זאת:
פורסם על ידי Laissez Passer לסה פסה ב- 9:09
תוויות: דו"חות / מחקרים / ניירות עמדה, הסדר הכבילה, ילדי מהגרי עבודה, מהגרי עבודה, עודד
פורסם על ידי Laissez Passer לסה פסה ב- 0:52
תוויות: הסדר הכבילה, מהגרי עבודה, עודד
פורסם על ידי Laissez Passer לסה פסה ב- 17:18
תוויות: אורחים בבלוג, ביהמ"ש העליון, ביהמ"ש לעניינים מינהליים, גירוש, הסדר הכבילה, מהגרי עבודה, פסיקה
פורסם על ידי Laissez Passer לסה פסה ב- 22:57
תוויות: בעולם, הסדר הכבילה, מהגרי עבודה, משרד הפנים, עודד
פורסם על ידי Laissez Passer לסה פסה ב- 12:36
תוויות: אורחים בבלוג, גירוש, הסדר הכבילה, ילדים לא מלווים, כלכלה, מהגרי עבודה, מעצר, סחר בבני אדם, פליטים
פורסם על ידי Laissez Passer לסה פסה ב- 20:47
תוויות: ביורוקרטיה, גירוש, הסדר הכבילה, השטחים הכבושים, כניסה לישראל, מהגרי עבודה, משטרת ההגירה, משרד הפנים, עודד, פליטים
פורסם על ידי Laissez Passer לסה פסה ב- 9:08
תוויות: הסדר הכבילה, מהגרי עבודה, משרד הפנים, עודד
פורסם על ידי Laissez Passer לסה פסה ב- 18:57
תוויות: ביהמ"ש העליון, הסדר הכבילה, משרד הפנים, עודד, פסיקה
אולי זהו ההלם שאחז בנו. אולי שגרת העבודה, בה הכל, תמיד, כבילה. אולי גם אנחנו, כמו הרשויות ובתי המשפט, לא מסוגלים בלי. כך או אחרת נדרשו לנו שבועיים לעכל את החלטת בג"ץ ולדווח.
בג"ץ קיבל את בקשת ארגוני זכויות האדם, וקבע שהמדינה ביזתה את פסק הדין, שפסל את הסדר כבילתם של מהגרי עבודה למעסיקיהם:
"בבקשת העותרים... נטען כי 'משרד הפנים עודו מתנה את רישיונות ישיבתם של מהגרי ומהגרות עבודה בתנאי בדבר עבודה עבור מעסיק יחידי. פיטורין, התפטרות או מותו של המעסיק הם עודם תנאים 'מפקיעים', אשר התרחשותם מבטלת את רישיון הישיבה שניתן בידי מהגר העבודה. כל מהגרי ומהגרות העבודה שבאו לישראל מאז יום מתן פסק הדין ועד ליום זה (ולפני זה, כמובן) קיבלו רישיון ישיבה לעבודה עבור מעסיק ספציפי. מאות אם לא אלפים מתוכם שילמו בשלילת חירותם ובגירוש לאחר שפוטרו, התפטרו או מעסיקם נפטר. הנהלים שעל-פיהם פועלים המשיבים כיום הם אותם הנהלים בדיוק שהונהגו עובר למתן פסק הדין, ואשר נפסלו...' אנו מניחים כי אותם דברים שהביאו העותרים בפנינו משקפים נאמנה את המצב בפועל, ומכל מקום לא ראינו מקום לפקפק בנתון זה.
[...]
אנו רואים בחומרה מחדל זה עמו לא נוכל להשלים, במיוחד נוכח טענתם של העותרים כי הסדרי הכבילה מוסיפים להתקיים, ועובדים זרים מוכרזים כשוהים בלתי חוקיים ונכלאים רק משום שהחליטו לעזוב את מעסיקם. אנו מורים אפוא למשיבים לדווח לבית המשפט, בתוך 30 ימים, כיצד ומתי הם מתכוונים לפרסם את הנהלים להעסקתם של עובדים זרים, ובעקבות כך נחליט כיצד יימשך הטיפול בבקשה זו. על המשיבים להוסיף ולוודא, כבר בימים הקרובים, כי כל רשויות האכיפה הפנימו את משמעותו של פסק הדין בבג"צ 4542/02, ובעיקר את הקביעה כי הסדר הכבילה למעסיק חלף מן העולם."
משרד הפנים התעשת מהר מאיתנו. בשבועיים שחלפו מאז ניתנה ההחלטה שלח את פקחיו לערוך גל מעצרים.
פורסם על ידי Laissez Passer לסה פסה ב- 18:41
תוויות: ביהמ"ש העליון, הסדר הכבילה, משרד הפנים, עודד, פסיקה
סוף סוף קצת נחת.
בעודנו ממתינים להחלטת בג"ץ בבקשת ביזיון בית המשפט, שהגישו ארגוני זכויות האדם בעניין אי קיומו של פסק הדין שפסל את "הסדר הכבילה" (ההסדר, לפיו מופקע רישיון הישיבה בישראל של מהגרי עבודה בגין התפטרות, פיטורין או מותו של המעסיק, והם הופכים באחת חשופים למעצר ולגירוש) - שופטת בית המשפט העליון, עדנה ארבל, לראשונה מאז ניתן פסק הדין בחודש מרץ 2006, הבינה שמשהו כאן לא בסדר.
בפני השופטת ארבל הובאה בקשתו של "קו לעובד" להימנע מגירושה של מהגרת עבודה מסרי לנקה, שאיבדה את מעמדה בישראל בגלל הסדר הכבילה, וזאת עד להכרעה בערעור שהארגון הגיש בשמה לבית המשפט העליון. הערעור הוגש על פסק דינה של שופטת בית המשפט לעניינים מינהלים בתל-אביב, מיכל רובינשטיין, אשר לא מצאה כל דופי בהחלטת משרד הפנים לגרש את מהגרת העבודה (ולא בפעם הראשונה בעניינים שכאלה).
בערעור לבית המשפט העליון נטען, שהחלטת בית המשפט לענייניים מינהליים אינה עולה בקנה אחד עם פסק דינו של בג"ץ, שקבע שהסדר הכבילה של מהגרי עבודה פסול ובלתי חוקי. משרד הפנים ופרקליטות המדינה, מצידם, כלל לא התבלבלו, ובעזות המצח המאפיינת את התנהלותם מאז ניתן פסק הדין, טענו ש"סיכויי הערעור נמוכים", משום "שיקול הדעת הרחב הנתון בידי המשיב בסוגיות של כניסה לישראל ושהייה בה" ומשום ש"אין לקשור בין המקרה דנן לבין ההלכה", שנפסקה בעניין הסדר הכבילה.
השופטת ארבל דחתה את עמדת משרד הפנים. בהחלטתה להיענות לבקשה שלא לגרש את מהגרת העבודה עד להכרעה בערעור, קבעה השופטת ארבל שהונחה דעתה, שסיכויי הערעור אינם מבוטלים, וזאת משום השאלה המתעוררת בדבר יישום פסק הדין בעניין הסדר הכבילה בהחלטה לגרש את המערערת.
פורסם על ידי Laissez Passer לסה פסה ב- 11:18
תוויות: ביהמ"ש העליון, ביהמ"ש לעניינים מינהליים, גירוש, הסדר הכבילה, מהגרי עבודה, משרד הפנים, עודד, פסיקה
פורסם על ידי Laissez Passer לסה פסה ב- 11:51
תוויות: איחוד משפחות, ביהמ"ש העליון, בריאות, הסדר הכבילה, מהגרי עבודה, עודד, פסיקה
פורסם על ידי Laissez Passer לסה פסה ב- 20:02
תוויות: ביהמ"ש לעניינים מינהליים, גירוש, הסדר הכבילה, מהגרי עבודה, משטרת ההגירה, עודד, פסיקה
הלו. שוב אנחנו. אלה מהכבילה. כן, אנחנו יודעים. כבר שמעתם. כבילה, כבילה, כבילה. מה אנחנו רוצים? כבר כתבנו עליה שוב ושוב ושוב. נמאס לשמוע. האם לא הגיע הזמן לעבור הלאה? האם לא הגיעה השעה לנצל את שעות הלילה כדי להתבשם מאויר הגנים או כדי לכתוב על שפנפנים ורודים? גם אנחנו חושבים כך, אבל במשרד הפנים, בבתי המשפט לעניינים מינהליים ובבית המשפט העליון האסימון עוד לא ירד, ולכן, כפי שעודד כבר כתב כאן, לא נלאה מלומר: זו עבדות, זה נתעב, זה לא חוקי.
ביום רביעי שופט בית המשפט העליון, ריבלין, בהסכמת השופטת חיות והשופט מלצר, עשה זאת שוב. האם נחזור על הרקע? שוב? רק בשניים וחצי משפטים – לפני למעלה משנתיים וחצי בית המשפט העליון קבע שהסדר כבילתם של מהגרי עבודה למעסיקיהם, הסדר הקובע כי סיום יחסי עבודה מביא לפקיעת רישיון ישיבתו של מהגר עבודה, אינו חוקי. "מעין עבדות בגרסה מודרנית", קרא בית המשפט העליון להסדר. ואולם, משרד הפנים לא ביטל את ההסדר וגורלו של פסק הדין הפך לתעלומה של ממש. שופטי בית המשפט העליון יודעים אמנם לדקלם "כבילה זה רע, ביטלנו", אבל כשמגיעה השעה ליישם – הם אינם מסוגלים לזהות כבילה גם כשזו נעמדת לפניהם ומכה בפדחתם.
אז מה הפעם? פסק דין קצר של השופט ריבלין העוסק בעובד כבול שאיבד את מעמדו משום שמימש את חירותו לסיים חוזה עבודה והפסיק לעבוד אצל מעסיקו הרשום. הסיפור העובדתי בפסק הדין דומה לפסקי דין אחרים שסיפרנו עליהם ולא נחזור עליו. השורה התחתונה היא שמדובר בעובד שמלכתחילה איבד את מעמדו משום שמשרד הפנים לא יישם את חובתו לבטל את הסדר הכבילה. עובד ש"עשה דין לעצמו" והתפטר, וגם לאחר שניתנה לו "לפנים משורת הדין" הזדמנות שנייה, לא כבל את עצמו למעסיק חדש.
השופט ריבלין מציין שהעובד לא עמד בתנאי "נוהל מעבר ממעסיק למעסיק", ואנו נזכיר שוב, שבית המשפט העליון קבע ש"נוהל מעבר ממעסיק למעסיק" הוא חלק ממנגנון הכבילה, וככזה אינו חוקי.
כפי שסיפרתי כאן לפני כמה חודשים, בשנה שעברה בדיון בבית המשפט העליון, כשהזכרתי שלמרות פסק דינו של בית המשפט העליון הסדר הכבילה חי ובועט, קטעה אותי השופטת חיות, ואמרה, "אדוני לא מבין, אין יותר כבילה. אנחנו ביטלנו אותה".
הדברים אינם מעודדים. פסקי הדין של בית המשפט העליון מלאים באמירות ריקות, המעלות על נס את זכויותיהם של מהגרי עבודה, אך כשמגיעה השעה ליישם - יוק. לפני כשנה השופט ריבלין, בפסק דין שעסק בכבילתם של עובדי בניין טורקים לחברת בניין טורקית כחלק מעסקת נשק בין תע"ש לטורקיה, חזר על מחויבותו של בית המשפט העליון לאי חוקיותו של הסדר הכבילה, ציין כי הוא רעה חולה הפוגעת קשות בזכויות מהגרי עבודה, אבל "בנסיבות המיוחדות" של עסקת נשק עם טורקיה, הסכמתם של העובדים לפני בואם לישראל והטענה שזכויותיהם לא נפגעות אישר לכבול 800 עובדים. השופטת חיות, שגינתה גם היא את הכבילה באופן כללי באותו פסק דין, הצטרפה אליו.
אתמול, בדיון שעוד נכתוב עליו כאן, השופט ריבלין התקשה להבין מדוע על בית המשפט לקבוע שמעסיקה צריכה לשלם לעובדת הסיעודית שלה, שהגישה עתירה באמצעות "קו לעובד", את שכר המינימום הקבוע בחוק עבור עבודה בשעות נוספות. לשיטתו, אם העובדת הסכימה בעת ההעסקה לשכר נמוך מכך, דרישה להחיל עליה את הוראות החוק היא "פגיעה באוטונומיה של הרצון" של העובדת, לא פחות. את הניחוח הלוקנרי של פסק דין, שניתן לפני 103 שנים על ידי בית המשפט העליון בארה"ב ופסל חקיקת מגן שנועדה להבטיח זכויות עובדים בשם "חופש החוזים" ו"האוטונומיה של הרצון", אפשר להריח עד כאן.
כן. השופט ריבלין, כך מעידה נעמי לויצקי בספרה "העליונים", רואה את עצמו כליברל גדול, ממשיך דרכו של השופט ברק.
פורסם על ידי Laissez Passer לסה פסה ב- 5:03
תוויות: ביהמ"ש העליון, הסדר הכבילה, יונתן, מהגרי עבודה, פסיקה
בראשית ימיה של משטרת ההגירה נהגו השוטרים, פקידי משרד הפנים ומעסיקים לכנות את מהגרי העבודה שעזבו את עבודתם בשם "ברחנים". נדרש פסק דין בהיר ונחרץ של בית הדין הארצי לעבודה כדי לשים לכך סוף: "דרך התבטאות זו, המעלה על הדעת תקופות אפלות בבחינת 'אוהל הדוד תום', דינה להיעקר ולא תישמע עוד במקומותינו. אוצרת היא בחובה את מעמדו של אותו אדם בעיני הדובר ואת ההתייחסות המתבקשת כלפיו בשל התכונות שדבקו בו, שלא בטובתו."
הבוקר, עם פרסום עמדת היועץ המשפטי לממשלה שהובאה בפני בג"ץ בתגובה לעתירת "קו לעובד", ולפיה מהגרי עבודה בתחום הסיעוד זכאים לתשלום שעות נוספות, אפשר היה לחשוב שסוף סוף קורה כאן משהו חיובי; שלאט לאט מחלחלת התובנה שמהגרי עבודה הם בני אדם, ולא אך כלי לשימושם של אחרים. ואז נחתה בתיבת הדואר האלקטרוני ההודעה מטעם "הוריו של זהר" רק כדי להזכיר ש"אוהל הדוד תום" כאן. אם מישהו טרם הבין מהי כבילה של מהגרי עבודה למעסיקיהם, ומדוע מדובר בעבדות של ממש, ההודעה הזו תאיר את עיניו. בארצות הברית שטרם מלחמת האזרחים נתלו מודעות שכאלה במדינות הדרום. נוגשי עבדים ביקשו את עזרת הציבור באיתור העבדים שנמלטו. מודעות שכאלה מטעם קבלנים ומעסיקים אפשר היה למצוא גם באזור התחנה המרכזית בתל-אביב בראשית שנות האלפיים.
"האם האישה שבתמונה מוכרת לכם?", שואלים הוריו של זהר בהודעה, "זוהי ... (לא, הוריו של זהר, לא נגלה את שמה, וגם את תמונתה טשטשנו), ממוצא פיליפיני. היא טיפלה בבננו המפגר עד לסוף יוני 2008, אז החליטה להתפטר מעבודתה אצלנו. היום היא שוהה בארץ באופן לא חוקי, ללא אישור-עבודה ועל ויזת תייר שפג תוקפה. קרוב לודאי שהיא מועסקת אצל מעסיק שאין לו זכות להעסיק עובד זר - אחרת כבר היה רושם אותה במשרד הפנים כעובדת שלו. ייתכן והוא לא מודע לכך, אבל מעסיק זה עושה זאת תוך פגיעה בזכויותינו. העובדה שהיא עדיין רשומה על שמנו במשרד הפנים ובמשרד התמ"ת מונעת מאיתנו להעסיק מטפלת אחרת לבננו. משפחות רבות בארץ נמצאות במצבנו. הן חסרות אונים מול העובד הזר שבחר לעבוד באופן לא חוקי אך תמורת משכורת עתק, כפיצוי על הסיכון. החוק אינו נותן למשפחות כמונו שום פתרון. אנו כבולות, למעשה, בידי העובד-לשעבר עד שיעזוב את המדינה. רק אז 'ישוחרר' האישור שלנו."
הוריו של זהר, אינכם כבולים למהגרת העבודה שטיפלה בבנכם, ואין זהו תפקידכם לאתר אותה ולגרשה מן הארץ. עליכם לדווח שסיימה את עבודתה אצלכם, ולדרוש לקבל היתר להעסיק אדם אחר בטיפול בבנכם. אם לא קיבלתם היתר רק מן הטעם שמהגרת העבודה התפטרה ואינכם יודעים היכן היא כיום, באפשרותם לעתור נגד החלטת הרשויות, שאינה חוקית. כך נוהגים במדינת חוק: כשהרשות נוהגת שלא כדין עותרים נגדה, ולא מנהלים ציד אדם. מצבו של בנכם, קשה ככל שיהיה, כמו גם מצוקתכם, אינם יכולים להצדיק את מעשיכם. מהגרת העבודה שטיפלה בבנכם אינה צמיתה שלכם, והיא רשאית להתפטר ולהחליף מעסיק. זה לא מה שאנחנו אומרים. זהו הדין. כך פסק בג"ץ.
בעקבות הפרסום אצלנו: בחסות משרד הפנים - למה רונית גלעד מנהלת מרדף אחרי המטפלת של בנה? (יותם פלדמן, מוסף הארץ, 14.11.2008)פורסם על ידי Laissez Passer לסה פסה ב- 15:48
תוויות: ביהמ"ש העליון, הסדר הכבילה, מהגרי עבודה, עודד, פסיקה