ראיון באורומו
בית המשפט העליון נתן אתמול את פסק דינו הראשון בעניין מבקש מקלט, שבקשתו למקלט נדחתה. טוב, נו, אולי לא ממש הראשון, אבל בהחלט הראשון שמבוסס על ניתוח משפטי.
כפי שכבר כתבנו, עד כה, בסדרה של החלטות קצרות, הצליח בית המשפט ליצור מאגר קטן אך מדאיג של קביעות, שבהן דיני הפליטים משחקים תפקיד משני ותחושות בטן לגבי מה שנכון והגיוני עומדות במרכז. פסק הדין, שניתן אתמול בעניינו של מבקש מקלט אתיופי, קובע מספר קביעות עקרוניות לגבי האופן בו על רשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים לקיים ראיונות מקלט.
פסק דינו של בית המשפט העליון, המבטל פסק דין של בית המשפט המחוזי, עוסק כולו בפרוצדורה. ליתר דיוק, הוא עוסק בחובה לספק למבקשי מקלט שירותי תרגום ראויים במסגרת ראיונות המקלט שנערכים להם. אף על פי שניתן היה לצפות שרשות האוכלוסין וההגירה לא תהיה זקוקה לפסק דין מקיף של בית המשפט העליון כדי להבין, שכאשר מתקיים ראיון מקלט יש צורך להבטיח, כי מבקש המקלט יוכל להביא באופן מלא בשפתו את טענותיו, מסתבר שאצל הרשות המובן מאליו לעולם אינו ברור.
פסק הדין עוסק במבקש מקלט אתיופי בן לשבט האורומו, ששפתו העיקרית היא שפת האורומו, וככל הנראה דובר את השפה האמהרית ברמה נמוכה למדי. למרות זאת, בחלק מן ההליכים שקיימה רשות האוכלוסין וההגירה התקשורת עמו נעשתה רק באמצעות מתרגם לשפה האמהרית, ובראיון, שנועד לבחון את טענתו למקלט, נעשה שימוש בעצור, שמעולם לא עבר הכשרה כלשהי לתרגם ראיונות מקלט ולא ברור מהי איכות "שירותי התרגום" שסיפק.
בפסק הדין קבע השופט פוגלמן, כי "הזכויות המוטלות על הכף במסגרת בחינת בקשתו של אדם למקלט הן זכויות האדם הגרעיניות והבסיסיות ביותר, ובראשן הזכות לחיים, הזכות לשלמות הגוף והזכות לחירות. קבלת החלטה שגויה בנדון יכולה להביא לתוצאות הרות אסון – גירושו של אדם למקום שבו הוא צפוי לרדיפה ונשקפת סכנה לחייו או לחירותו", ולכן קיימת חשיבות מיוחדת למימוש זכות הטיעון בהליכי מקלט. עוד קבע, כי העובדה שיש קושי להשיג מתרגמים לשפת האורומו אין משמעה, כי משרד הפנים רשאי להוסיף ולהסתמך על תרגום לשפה האמהרית, כאשר מדובר במי שאינם דוברים שפה זו.
קביעה חשובה נוספת עניינה בכך שתרגום לעולם אינו יכול להיות מושלם, ויש להביא זאת בחשבון. כל מי שנתקל באופן בלתי אמצעי בעבודת יחידת הטיפול במבקשי מקלט ברשות האוכלוסין וההגירה, מתרשם כי שיטת הפעולה של הרשות לאתר "סתירות" בדבריהם של מבקשי מקלט היא קיום ראיונות אגרסיביים, בהם נשאלים מבקשי המקלט שאלות מטעות ומבלבלות, תוך התמקדות בפרטי פרטים זניחים, כשכל טעות או חוסר עקביות, אמיתיים או מדומים, הופכים מיד להוכחה ניצחת ל"העדר אמינות". כל עוד זוהי השיטה הפסולה שמפעילה רשות האוכלוסין וההגירה, קיימת חשיבות רבה לקביעת השופט פוגלמן, כי "טבעי הוא כי תהיינה אי-הבנות מסוימות וחוסר דיוקים, הנובעים מן ההבדלים בין השפות, קצב השיחה לעומת קצב התרגום, טעויות בלי משים של המתורגמן וכיוצא באלה".
כיוון שדי היה בעניינים אלה כדי לבטל את פסק הדין של בית המשפט המחוזי, בית המשפט העליון נמנע מלהכריע לגופו של עניין בחלק מן השאלות שהוכרעו על ידי בית המשפט המחוזי. בכך עשה בית המשפט העליון חסד גדול עם רשות האוכלוסין וההגירה. דיון בחלק מן הנימוקים שהעלתה הרשות בפני בית המשפט המחוזי עלול להיות מביך.
רשות האוכלוסין וההגירה נוהגת לבסס את דחיית כל בקשות המקלט של בני שבט האורומו, הטוענים לרדיפה על רקע פעילות בארגון ה-OLF, על סברתה כי רק פעילים בכירים בארגון נרדפים. לתמיכה בטענה זו נוהגת הרשות לציין פסק דין בשם "בירו" משנת 1997, שניתן על ידי טריבונל ההגירה בבריטניה. בית המשפט המחוזי, בפסק דינו שבוטל על ידי בית המשפט העליון, נסמך גם הוא על פסק דין "בירו". אלא שאיש ברשות האוכלוסין וההגירה מעולם לא קרא את פסק הדין בעניין "בירו". פסק הדין בעניין "בירו" אינו מופיע באף אחד מן המאגרים המשפטיים המוכרים, ובנוסף, במסגרת הליך אחר המתנהל בימים אלה, הרשות הודתה, כי כלל אין לה גישה לפסק הדין, וכי היא נסמכת על מקור משני, המתאר בשתי שורות את פסק הדין האמור.
נוסף על כך, פסיקה מאוחרת יותר בבריטניה קבעה קביעות שהפכו את האמירה, שמייחסת רשות האוכלוסין וההגירה לפסק דין "בירו", וקבעה כי אפילו מי שאינם פעילים בכירים אלא רק אוהדים של הארגון חשופים לרדיפה. כך גם שורה ארוכה של פסקי דין ממדינות אחרות ודו"חות של ארגונים בינלאומיים. עיון בכתבי הטענות בהליך מלמד, כי בפני בית המשפט המחוזי הוצגה אותה פסיקה מאוחרת ואותם מקורות מידע, אולם בית המשפט המחוזי העדיף על פניהם את פסק דין "בירו", חרף היותו ישן יותר וחרף העובדה שכלל לא הוצג בפניו.
מערכת המקלט של ישראל בנויה בצורה, שבה הפרוצדורה ושיטות העבודה מביאות לשיעור אפסי של הכרה בפליטים. הכניסה למערכת המקלט של ישראל היא משחק ידוע מראש. מבקש מקלט יכול להיות סמוך ובטוח, כי תהא אשר תהא דרגת הסכנה הנשקפת לו במדינת מוצאו, הוא יימצא בלתי אמין; או שיימצא כי הסכנה הנשקפת לו אינה נופלת בגדר העילות שבאמנת הפליטים; או שיימצא כי "מקורות המידע" מצביעים על כך שלא נשקפת סכנה במדינת מוצאו. מסקנה אחרת אינה מתקבלת על דעת רשות האוכלוסין וההגירה. אולם לרוב, כאשר מובא מקרה פרטני אחר מקרה פרטני בפני בית המשפט, מתקשה בית המשפט להבחין בפגמים השיטתיים שהופכים את מערכת המקלט בישראל לליקוי מאורות אחד גדול. פסק הדין שניתן אתמול יכול להיות ראשיתו של תיקון.
