מרקסיזם דה לה שמאטע

השבוע, במסגרת מאמר שפורסם בעיתון "הארץ", הצטרפה אל חבורת המקטרגים והמסיתים נגד מבקשי מקלט ומהגרי עבודה דמות חדשה – יובל אלבשן. אלבשן הוא לכאורה דמות שונה מאלה שאנו רגילים לשמוע מהם את דברי הבלע הרגילים נגד אוכלוסיות אלה. הוא בכל זאת כתב שיר נרגש על ילד "סיני קטן", על ילדה "נפאלית רזה", ואפילו על ילד "תאילנדי אחד שזרע כאן חיטה" (ילדים מדומיינים שלא ממש נתברכנו בהם בישראל). הוא רואה עצמו פעיל זכויות אדם, וסבור כי הוא שונה מן הרבנים הקוראים שלא להשכיר דירות לאפריקאים, משום שהוא באותה נשימה אומר, כי הוא בעד "קליטה מסודרת של הפליטים" (תהא משמעותה של אמירה זו אשר תהא), ו"לגליזציה מלאה למהגרי עבודה" (תהא גם משמעותה של אמירה זו אשר תהא). אך הוא גם סבור, כי הוא שונה ממי שלדעתו "מתקראים פעילי שמאל". אותם "מתקראים פעילי שמאל", שהוא אינו נוקב בשמם ולכן גם איננו יודעים מי הם בדיוק, אינם מתגוררים, כך אלבשן, באזורים בהם חיים ה"זרים". משום כך, "המתקראים פעילי שמאל", אליבא דאלבשן, הם "טהרנים קדושים" בעלי מוסר כפול. זאת לעומתו, השמאלני האמיתי, שמסוגל גם לתמוך ב"קליטה מסודרת" ו"לגליזציה" (או משהו כזה) וגם לגנות את מי שמעזים לבקר את אלה שרוצים להעיף משכונותיהם "זרים".

אלבשן מצטרף לשתי מגמות מסוכנות שיש לעמוד עליהן בנפרד. הראשונה היא מגמת הדיסאינפורמציה בשיח הפוליטי הישראלי לגבי מבקשי מקלט ופליטים. גורמים מעוניינים, בהם משרד הפנים, משטרת ישראל, פוליטיקאים המבקשים לגזור קופון זול וגם (כן גם) תושבי שכונות וערים "מוכות זרים", מפיצים במכוון מידע שקרי ומתלהם בניסיון לבסס את טענותיהם, תוך עידוד של שנאת זרים. איננו חושדים באלבשן בהפצה מכוונת של המידע השקרי הזה, אבל חזרה על השקרים ללא בדיקה רצינית שלהם היא שוות ערך, מבחינת תוצאותיה, להפצה המכוונת של אותם שקרים. מדובר ב"מידע" שמציג אלבשן אודות עשרות מהגרי עבודה שיכורים ה"מתגוללים" בשעות ערב מאוחרות ברחובות דרום תל-אביב, ואודות פליטים סודנים בערד, שמתחרים, לדברי אלבשן, עם ישראלים על מעט המשרות הפנויות במלונות.

בתשובה לשקר מספר 1 – בתחנה המרכזית בתל אביב היו שיכורים, זונות וסוחרי סמים גם לפני הגעתם של מהגרי העבודה לישראל, וגם כיום רוב רובם של מהגרי העבודה אינם שיכורים. אמנם, לאחרונה פצחו משרד הפנים ומשטרת ישראל בקמפיין מכפיש, שנועד ליצור את התחושה, לפיה "זרים" מעורבים יותר בפשיעה מאשר ישראלים. אולם דו"ח, שפורסם לאחרונה על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת ומנתח את נתוני המשטרה עצמה, מצביע על כך שלתחושות הבטן בדבר שיעור הפשיעה הגבוה בקרב ה"זרים" אין אחיזה במציאות ועל כך ששיעור ה"זרים" המעורבים בפשיעה נמוך משיעורם של הישראלים.

בתשובה לשקר מספר 2 – מבקשי המקלט העובדים במלונות באילת ובערד אינם מתחרים באיש. הם עובדים בעבודות השחורות ביותר, שאף צעיר ישראלי אינו רוצה לעבוד בהן. כיצד אנו יודעים שישראלים אינם מעוניינים ואינם מתכוונים לעבוד בהן? כשמבקשי המקלט החלו לעבוד במלונות באמצע שנת 2007 הם לא דחקו את רגלי הישראלים מעבודות אלה. לאחר שבשנת 2005 ו-2006 קוצץ בצורה דרסטית מספר ההיתרים להעסקת מהגרי עבודה בענף המלונאות, לא נהרו אלפי צעירים ישראלים לעבוד באותן עבודות שחורות. המלונות נקלעו למצוקת כוח אדם, שמצאה לבסוף את פתרונה בהעסקת מבקשי מקלט. המנקים, שוטפי הכלים, החדרנים והמכבסים במלונות הם מבקשי מקלט שאינם מתחרים באף ישראלי.

המגמה השנייה המשתקפת במאמרו של אלבשן היא זו שמבקשת לשלוח את ה"זרים" להתגורר עם מי ש"אוהבים אותם". אלבשן אינו קורא, אמנם, לטרנספר את כל השחורים לשכונות אחרות, אולם הטענה של אלבשן בדבר "המתקראים פעילי שמאל", שאינם נאלצים לגור עם ה"זרים", אינה מתוחכמת יותר מדבריו של כל טוקבקיסט מתלהם, ואף לא מדברי חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, שבכתבה ששודרה אתמול בערוץ 2 תועד כשהוא מלהיט את הרוחות בשכונת התקוה, בה חיים פליטים, ואומר לישראלים, כי ברמת-אביב ובצהלה יש אנשים הומניים יותר, ולכן צריך להעביר את הפליטים לשם.

לאלבשן, לבן-ארי ולכל טוקבקיסט, המזמין את "אוהבי הזרים" לקחת סודני הביתה, נאמר זאת: מה שראינו עד כה הם הרבה מזרחים גזענים שגרים עם שחורים, ושונאים אותם, והרבה אשכזנים גזענים, שלא גרים עם שחורים, וגם שונאים אותם. לא נתקלנו ברבים מתושבי רמת-אביב וצהלה המצקצקים בלשונם נוכח הקריאות להעיף את מבקשי המקלט משכונות ומערים מסוימות. הצקצקנים הגדולים שאנו מכירים, אלה שנאבקים למען השחורים, וצועקים נגד הגזענות (ומכתימים אגב כך את כל האשכנזים השמאלנים של צפון תל-אביב על לא עוול בכפם בתווית של "אוהבי שחורים"), הם גם מזרחים וגם אשכנזים, ורוב רובם גרים או עובדים בדרום תל-אביב או בערד – עם השחורים. זהו השמאל המתנשא.