בג"ץ דואג לעצמו
מזה זמן הודף מעליו בג"ץ עתירות של פלסטינים בענייני כניסה לישראל ומעמד בה. בין השנים 2004 ל-2006 דחה בג"ץ על הסף עשרות עתירות בעניינן של משפחות, בהן אחד מבני הזוג אזרח ישראלי והאחר תושב השטחים הכבושים. במקום למהר ולהכריע בעתירה העקרונית בעניין חוקתיות החוק שאינו מאפשר את הסדרת מעמדם של בני הזוג הפלסטינים, זרק בג"ץ את העותרים מכל המדרגות, והורה להם להמתין להכרעה (פסק הדין הנורא הגיע רק בחודש מאי 2006). עתירות של פלסטינים, שהיתרי העבודה שלהם בישראל בוטלו או לא חודשו בשרירות וללא מתן אפשרות לטעון נגד ההחלטה, נדחו אף הן על הסף מחמת "העדר זכות קנויה" לעבוד בישראל, וזאת חרף חובתה של ישראל להבטיח את זכותם לכבוד ואת זכותם לעבוד של התושבים בשטחים הנתונים לשליטתה. גם מבקשי מקלט פלסטינים, שעתרו לבג"ץ שוב ושוב בבקשה על נפשם, נדחו על הסף בשל כך ש"עשו דין לעצמם", ולא שבו למקום ממנו נמלטו ואליו הם חוששים כל כך לחזור. עיוות "דיני הסילוק על הסף" הוא רמז עבה במיוחד, לכך שעתירות של פלסטינים אינן רצויות לבית המשפט.
היום הבהיר בג"ץ בצורה שאינה משתמעת שסגר את שעריו בפני פלסטינים; פורסמו הנימוקים לפסק דינו מחודש יולי, ומעתה תידונה עתירות בעניין בקשותיהם של פלסטינים לאפשר להם להיכנס לישראל (לצורך עבודה, או טיפול רפואי, או מכל טעם אחר) בבתי המשפט לעניינים מינהליים: תושבי רצועת עזה יפנו לבית המשפט לעניינים מינהליים בבאר-שבע ותושבי הגדה המערבית – לבית המשפט בירושלים.
כפי שדיווחתי זה מכבר, שופטי בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים הביעו במספר פסקי דין את מורת רוחם מן הפרשנות של חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, שמכוחה ביקשו להעביר את הטיפול בתיקים אלה אליהם. רפורמה שכזו היתה צריכה להיעשות במפורש, ולא על דרך הפרשנות, ואולם הממשלה הוליכה את הכנסת שולל. לועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, שהתבקשה בחודש אוקטובר 2007 לאשר העברת סמכויות מבג"ץ לבית המשפט לעניינים מינהליים, הסבירו, שמדובר בהעברת סמכויות בענייני מינהל אוכלוסין בלבד, ושעיקרה תיקים הנוגעים להסדרת מעמדם של בני זוג של אזרחים ישראלים. הועדה ביקשה לדייק בסמכויות שתועברנה, והיתה מוטרדת מן העומס שיוטל על בתי המשפט לעניינים מינהליים, ובעיקר על בית המשפט בירושלים. כדי להניח את דעתה, מסרו נציגי הממשלה הערכות על כמות התיקים שעוסקים בהסדרת מעמדם של בני זוג. הטענה, כי במסגרת הרפורמה הועברו גם תיקים בעניין כניסת פלסטינים לישראל, נשמעה לראשונה חודשים לאחר שהרפורמה אושרה על ידי הועדה.
אין חובה לדון בתיקים בענייני פלסטינים בבג"ץ דווקא. הבעיה היא אחרת; שופטי בג"ץ "כופפו" את ידם של שופטי בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים, והשליכו עליהם מאות ואולי אלפי תיקים, רק משום שאינם חפצים בהם. בפסק דינם לא התייחסו כלל לנימוקי שופטי בית המשפט בירושלים. אפילו לא ציינו שניתנו פסקי דין.
שופטי בית המשפט העליון עמוסים? גם שבעת השופטים המינהליים בירושלים, שנוסף על הטיפול בתיקים מינהליים יושבים בדין בתיקים אזרחיים ופליליים. שופטי בית המשפט העליון עשו יד אחת עם מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה, שגם היא קצה בתיקי הפלסטינים, ולכן לא טרחו לברר, האמנם בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים ופרקליטות מחוז ירושלים ערוכים לטפל בכמות התיקים שתועבר אליהם.
בית המשפט העליון אינו רק חורץ דין, אלא עומד בראש מערכת המשפט. כשהוא פוסק על דרך הפרשנות בעניין חלוקת הסמכויות בין הערכאות השונות, טובתם של בעלי הדין ושל המערכת כולה צריכה לעמוד לנגד עיניו. בפסק הדין שנתן היום הוכיח בית המשפט העליון, שכבעלי שררה רבים אחרים גם הוא עושה מדי פעם שימוש בכוחו כדי לדאוג, בסופו של דבר, בעיקר לעצמו.
כפי שדיווחתי זה מכבר, שופטי בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים הביעו במספר פסקי דין את מורת רוחם מן הפרשנות של חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, שמכוחה ביקשו להעביר את הטיפול בתיקים אלה אליהם. רפורמה שכזו היתה צריכה להיעשות במפורש, ולא על דרך הפרשנות, ואולם הממשלה הוליכה את הכנסת שולל. לועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, שהתבקשה בחודש אוקטובר 2007 לאשר העברת סמכויות מבג"ץ לבית המשפט לעניינים מינהליים, הסבירו, שמדובר בהעברת סמכויות בענייני מינהל אוכלוסין בלבד, ושעיקרה תיקים הנוגעים להסדרת מעמדם של בני זוג של אזרחים ישראלים. הועדה ביקשה לדייק בסמכויות שתועברנה, והיתה מוטרדת מן העומס שיוטל על בתי המשפט לעניינים מינהליים, ובעיקר על בית המשפט בירושלים. כדי להניח את דעתה, מסרו נציגי הממשלה הערכות על כמות התיקים שעוסקים בהסדרת מעמדם של בני זוג. הטענה, כי במסגרת הרפורמה הועברו גם תיקים בעניין כניסת פלסטינים לישראל, נשמעה לראשונה חודשים לאחר שהרפורמה אושרה על ידי הועדה.
אין חובה לדון בתיקים בענייני פלסטינים בבג"ץ דווקא. הבעיה היא אחרת; שופטי בג"ץ "כופפו" את ידם של שופטי בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים, והשליכו עליהם מאות ואולי אלפי תיקים, רק משום שאינם חפצים בהם. בפסק דינם לא התייחסו כלל לנימוקי שופטי בית המשפט בירושלים. אפילו לא ציינו שניתנו פסקי דין.
שופטי בית המשפט העליון עמוסים? גם שבעת השופטים המינהליים בירושלים, שנוסף על הטיפול בתיקים מינהליים יושבים בדין בתיקים אזרחיים ופליליים. שופטי בית המשפט העליון עשו יד אחת עם מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה, שגם היא קצה בתיקי הפלסטינים, ולכן לא טרחו לברר, האמנם בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים ופרקליטות מחוז ירושלים ערוכים לטפל בכמות התיקים שתועבר אליהם.
בית המשפט העליון אינו רק חורץ דין, אלא עומד בראש מערכת המשפט. כשהוא פוסק על דרך הפרשנות בעניין חלוקת הסמכויות בין הערכאות השונות, טובתם של בעלי הדין ושל המערכת כולה צריכה לעמוד לנגד עיניו. בפסק הדין שנתן היום הוכיח בית המשפט העליון, שכבעלי שררה רבים אחרים גם הוא עושה מדי פעם שימוש בכוחו כדי לדאוג, בסופו של דבר, בעיקר לעצמו.
