סיבוב לפני האחרון

בית המשפט הפדרלי לערעורים בארה"ב אישר ביום רביעי האחרון לאריזונה, ולמעשה גם למדינות אחרות בארה"ב, לדחוף את אפן לנושא השמור באופן מסורתי לממשל הפדרלי: העסקת מהגרים ללא היתר, שנתפש כחלק ממדיניות ההגירה של ארה"ב.

המחלוקת בדבר סמכותן של מדינות ושל רשויות מקומיות בארה"ב להתערב בענייני הגירה, בהם עוסק הממשל הפדרלי, מעסיקה מזה מספר שנים את המערכת הפוליטית בארה"ב, וכעת גם את המערכת המשפטית. בשנת 1986 חוקק הקונגרס האמריקאי חוק, המטיל סנקציות על מעסיקיהם של מהגרים ללא היתר עבודה בארה"ב. החוק, שאמור היה לצמצם את מספר השוהים שלא כדין בארה"ב ולעודד את העסקתם של אזרחים ותושבים, לא השיג את שתי המטרות הללו. מחקרים מראים שמספר השוהים שלא כדין בארה"ב גדל פי כמה בשנים האחרונות, ושהחוק הביא באופן עקיף לפגיעה בזכויותיהם של המהגרים ול"מרוץ לתחתית" בכל הנוגע לתנאי העסקתם. מובן שהשחיקה בזכויותיהם ובתנאי העסקתם של המהגרים גוררת גם שחיקה בזכויותיהם של עובדים שהם תושבים או אזרחים, המתחרים במהגרים באותו שוק עבודה.

החקיקה לא עובדת? למי אכפת? נוסיף חקיקה כזו גם ברמה המדינתית. מצעי בחירות, המכוונים נגד מהגרים והכוללים צעדים שנועדו, לכאורה, להתמודד איתם, תמיד היו פופולריים, ומועמדים שהבטיחו לנקוט יד קשה נגד מהגרים ומעסיקיהם תמיד זכו לאהדה. שרטוט של קו ברור בין "הם" ל"אנחנו", האשמתם של ה"הם" בכל צרותינו והבטחה להתמודד "איתם" ברצינות, תמיד עזרו למועמדים פופוליסטיים לצבור כוח, גם כשבאמת לא היה בצעדים שהוצעו על ידם כדי להתמודד עם ה"בעיה".

המחוקק הפדרלי בארה"ב קבע שורה של סנקציות על העסקת מהגרים ללא היתר עבודה, אבל פוליטיקאים ברמה המדינתית צברו פופולריות באמצעות האשמת הממשל הפדרלי בכך שהוא אינו מטפל ב"בעיה" באופן מספק, והבטיחו לבוחריהם כי הם כבר יידעו איך להתמודד עם המצב. ביום שלאחר הבחירות, אותם פוליטיקאים מקומיים מחויבים לעמוד בהבטחותיהם, ויוצרים שכבה נוספת של חקיקה שמטפלת בהעסקת שוהים שלא כדין.

החוק הפדרלי מגדיר את העסקתם של שוהים שלא כדין כעבירה פלילית; חלק מן המחוקקים המדינתיים ממהרים להוסיף אפשרות לאכיפה מדינתית עצמאית ולנקיטת סנקציות מינהליות של שלילת רישיונות לעסקים. החוק הפדרלי מגדיר תקופת "פיילוט" לשימוש במערכת ממוחשבת, מערכת ה- E-verify, שאמורה לאפשר למעסיקים לבדוק את מעמדם החוקי של מועמדים לעבודה, אך קובע שהשימוש במערכת זו, שהיא בלתי אמינה ומלאה פגמים, יהווה רק אמצעי נוסף, ושאין למעסיק חובה להשתמש בו; חלק מן המחוקקים המדינתיים ממהרים לקבוע שקיימת חובה לעשות שימוש במערכת זו, ומי שלא עשה שימוש בה והסתבר כי הוא מעסיק שוהה שלא כדין – ייענש (זאת בעוד שמדינת אילינוי דווקא קבעה איסור על השימוש במערכת זו בשל חוסר אמינותה).

בתי המשפט הפדרליים בארה"ב החלו להידרש לשאלה האם יש לאפשר לפוליטיקאים פופוליסטיים ליצור שכבה נוספת של חקיקה הנוגעת להעסקת מהגרים ולעודד את הכאוס שנוצר בנושא ההגירה, אך השופטים הצליחו ליצור כאוס קטן משל עצמם – בעוד שבית משפט מחוזי פדרלי אחד פסל צו כזה של רשות מקומית בפנסילבניה, וקבע שחקיקה כזו אינה עולה בקנה אחד עם החקיקה הפדרלית בנושא, בית משפט מחוזי פדרלי אחר, בפסק דין הפוך לגמרי, אישר חקיקה דומה של מדינת אריזונה. על שני פסקי הדין הללו הוגשו ערעורים לשני בתי משפט פדרליים שונים.

ביום רביעי האחרון בית המשפט לערעורים, שדן בחקיקתה של מדינת אריזונה, ניצח במרוץ, ופסק ראשון בסוגיה. פסק דינו, בו הוא קובע שאריזונה, כמו גם מדינות אחרות, רשאית לקבוע סנקציות נוספות על אלה שהמחוקק הפדרלי קבע, הוא כרגע פסק הדין של הערכאה הגבוהה ביותר שפסקה עד כה בנושא זה. סיבוב נוסף צפוי כעת בבית המשפט העליון של ארה"ב.