Laissez Passer לסה פסה: ועדת סוד מוחלט בהחלט

יום ראשון, 24 בינואר 2010

ועדת סוד מוחלט בהחלט

מאת: ד"ר יובל לבנת, התכנית לזכויות פליטים באוניברסיטת תל-אביב

מאז שנת 2002 פועלת בישראל "הוועדה המייעצת לפליטים". הוועדה הוקמה מכוח נוהל של משרד המשפטים, אשר קבע כי הוועדה תייעץ לשר הפנים האם להעניק למבקש מקלט מעמד של פליט אם לאו. זאת בהתבסס, בין השאר, על המלצה של נציבות האו"ם לפליטים, אשר ראיינה את מבקש המקלט. הנוהל קבע גם את הרכב הוועדה: בראשה יעמוד "שופט בדימוס או משפטן בכיר שלא מקרב עובדי המדינה", וכחבריה ישמשו נציגים של משרד הפנים, משרד המשפטים ומשרד החוץ.

מעט מאוד ידוע לציבור הרחב, ואף לעוסקים בתחום הפליטים בישראל, על פעילות הוועדה. למרות שהנוהל קובע כי "הועדה תוכל לאפשר, במקרים מתאימים, גם נוכחות של נציגי גופים ציבוריים רלבנטיים (NGOs)", הרי שבפועל – למיטב הידיעה – מעולם לא הוזמן נציג של ארגון זכויות אדם לנכוח בישיבות הוועדה. סדר העלאת התיקים לדיון בוועדה אינו ברור, והוועדה אינה מודיעה למבקש מקלט מתי מועלה עניינו לדיון בפניה. היא אינה מאפשר למבקש המקלט או לעורך-דינו להופיע בפניה. היא מסרבת לחשוף את פרוטוקול הדיון בעניינם של האנשים בה היא דנה. לפחות במקרה אחד, התברר כי הוועדה נוהגת לאסוף מידע אודות הסכנה שנשקפת למבקש המקלט, מעבר לזה שהוצג בפניה על-ידי מבקש המקלט ועל-ידי הגורם המראיין, וזאת מבלי לאפשר למבקש המקלט או לבא-כוחו לעיין בחומר ולהגיב על האמור בו.

מתוך ניסיון להפיג במידת מה את הערפל האופף את פעילות הוועדה, הגיש המרכז לקידום פליטים אפריקאיים לפני יותר מחצי שנה בקשה לפי חוק חופש המידע, ובה נתבקש מידע סטטיסטי אודות מספר הישיבות אשר קיימה הוועדה בשנתיים האחרונות, מספר התיקים שהיא דנה בהם ופילוחים שונים של החלטות שיוצאות תחת ידיה. נציגת משרד הפנים בוועדה, אשר הטיפול בבקשה הועבר אליה, מתמהמהת משום מה, חודשים ארוכים, בטיפול בבקשה. החוק קובע שחובה על הרשות המנהלית להעביר את המידע תוך 30 יום? נו באמת, זה פרט שולי.

במשטר דמוקרטי, רשויות המדינה אמורות לפעול בשקיפות. הן גם אמורות להיות כפופות לחוק, ממש כמו אזרחי המדינה ותושביה. הוועדה המייעצת לפליטים מבקשת, משום מה, לפעול במחשכים. כך קרה, למשל, שבמשך יותר משנה פעלה הוועדה ללא יושב-ראש, ועד היום איננו יודעים כמה החלטות קיבלה הוועדה בהרכב חסר זה – החלטות אשר החוקיות שלהן מוטלת בספק. כך קורה שזהות חברי הוועדה אינה ידועה לציבור הרחב, אין לוועדה דף אינטרנט רשמי, ומעולם לא פורסמו נתונים סטטיסטיים אודות הטיפול של הוועדה בבקשות המקלט בישראל מאז שנת 2002 ועד היום. על הקשר העמוק בין הוועדה לבין משרד הפנים מעידה, אולי יותר מכל, התרבות הארגונית שלה. סירוב להעברת מידע המתבקש על פי חוק הוא רק תסמין אחד של תרבות זו.