Laissez Passer לסה פסה: מה להם ולנו?

יום שלישי, 20 במרץ 2012

מה להם ולנו?

"למה אנחנו צריכים לקלוט את כל האפריקאים?", מייללים שרים, עיתונאים ופקידי משרד הפנים נוכח מספר מבקשי מקלט, שהוא זרזיף דק לעומת מספרם של אלה שמארחות שכנותינו. "מה להם ולנו?", שאל כאן פעם ראש ממשלה אחד.

כדי להבין מה להם ולנו, מעבר לחובות אנושיות ומוסריות פשוטות, כדאי היה להציץ בשבוע שעבר אל בית הדין הבינלאומי הפלילי. לראשונה ניתן פסק דין בו הורשע נאשם – תומס לובנגה, מנהיג המורדים לשעבר בקונגו – בגין גיוס ילדים חיילים. בקונגו מתרחשות מזה שנים זוועות קשות, גם לאחר הסתלקותו של לובנגה, שבגינן אזרחי מדינה זו מוכרים בישראל כמי שזכאים להגנה קבוצתית מפני גירוש למדינת מוצאם.

אבל מה לנו ולהם, לאותם קונגולזים שנמלטו והגיעו לכאן ולמקומות אחרים? הנשק הוא החוט המקשר בינינו לבינם. כמעט בכל מקום בעולם שאליו נביט, ובו נראה ממשלה או ארגון מורדים המדכאים אוכלוסיות, טובחים באזרחים, הופכים גברים לעבדים ונשים לשפחות מין ומגייסים ילדים, נגלה טביעות אצבעות של תת אלוף במילואים, שהחליט לעשות לביתו ולסחור בנשק לאחר פרישתו מהצבא או לייעץ לדיקטטור ביחס לאימון צבאו; של חברה, חברה בת או חברה אם בשליטה ישראלית חלקית או מלאה; או של נשק שהועבר ישירות או בעקיפין על ידי גורמים ישראלים. חלק ניכר מן הנשק, שמסתובב לו בעולם, מלמדים אותנו דו"חות שונים, עבר במפעל ישראלי, או בידיו של סוחר ישראלי, לרוב אחד מבחורינו הטובים.

פליטים לא "נוצרים" סתם כך. גם לובנגות לא צצים יש מאין, והנשק בו הם משתמשים לא צומח על עצים. יש מי שמלחמות האזרחים בקונגו ובשכנותיה שוות להם הרבה מאוד כסף. יש מי שללא הלובנגות ייאלצו להסתפק בפנסיה צבאית דשנה. ויש מי שלא רוצה להיקטל בידי הנשק הזה, וקם ועוזב.